לפני כשנה הייתי במצב של טטרפלגיה, שיתוק מוחלט בארבע הגפיים. אחרי 8 חודשי אשפוז במחלקת שיקום נוירולוגי שוחררתי לביתי והמשכתי עוד כארבעה חודשים שיקום במסגרת אושפוז יום. יישובה על כיסא גלגלים, עם יכולת תזוזה מוגבלת בגפיים, עם כפות ידיים לא מתפקדות וללא יכולת עמידה. תלוייה במאה אחוזים במטפלת. זה היה הזמן שהגעתי למרכז M2M. כבר מהמפגש השני, הבנתי שחוץ מהפעילות הפיזית, ניתנה לי כאן דחיפה לא קטנה לנסות עוד ועוד פעולות שעד אז לא העזתי לבצע. קשה לתאר, אבל כל פעולונת, ואפילו המזערית ביותר, נותנת תחושה מצויינת של חידוש העצמאות. מהרגע הראשון, הוצמדה לי פיזיותרפיסטית קבועה, שני. כל אימון הוא בן 3 שעות והתחושה היא ששני כולה איתי. היא קשובה לכל מה שקורה איתי, אבל לא מוותרת. כאשר אני מצליחה לעשות פעילות כלשהיא בקלות רבה מדי לדעתה, מיד עולה רמת הקושי, עד לפעם הבאה. 3 השעות עם שני, עוברות כל כך מהר, וכל שנייה מתוכננת עד תומה.

מבחינת מכשור שיקומי,  עד עתה התנסיתי בעמדת ה-ABT ובהליכון PACER. אלה כלים מצויינים שלא פגשתי בשיקום הציבורי בו הייתי. עמדת ה-ABT מאפשרת לי לחזק את השרירים שהתנוונו במחלה. אני מצליחה לבצע בעמדת ה-ABT פעולות עם כל 4 הגפיים, תוך שימוש בעזרה או התנגדות לפי הצורך. ההליכון מאפשר לי לאמן את הרגליים והגוף שוב בהליכה. ההגנה שמספק ההליכון, מאפשרת להעז ולהתקדם ביכולות ההליכה.

ב-M2M יש מעקב כל כך קפדני, תוך תיעוד מלא, על כל מילימטר שינוי בתנועה או בטווחים. המעקב הקפדני נותן הרגשת ביטחון שהאימון באמת תפור למידותי. עם הרגשת ביטחון כזו, אתה יכול להשקיע את כל כולך בתהליך.

הטיפולים ב-M2M אינטנסיבים ומאתגרים. במקומות הציבוריים בהם הייתי בתכנית שיקום, לא הייתה עבודה אינטנסיבית, אלא 45 דקות בכל פעם ורק פעמיים בשבוע. בכל מפגש כזה כשהרגשתי שאני מתחילה להתחמם, האימון הסתיים. המטפל "הוזעק" לא פעם לסייע למטופל/מטפל אחר במהלך הטיפול שלי. לא הרגשתי שתכנית האימונים תפורה ליכולותי או לרצונותי. זה היה די שבלוני. כשביקשתי לנסות משהו חדש, תמיד נעניתי ב-"את עוד לא יכולה. עוד אין לך מספיק כוח...". כמובן שבמרכז M2M לא יקרה אף דבר מהאמור לעיל. להיפך, דוחפים אותי קדימה. לא מוותרים ומוכיחים לי שאני יכולה !!! בנוסף, שיטת החזרות המרובות על אותו התרגיל מוכיחה את עצמה בגדול !!!

אמנם אני רק חודש במכון, אבל יש לי בבירור "חיים שלפני וחיים של אחרי". אני מבצעת הליכות, באימון האחרון הלכתי כ-50 מטרים. אני מתהפכת במיטה לכל הצדדים ועוברת ממיטת הטיפולים לכיסא תוך כדי התרוממות לעמידה. השינוי המשמעותי ביותר לגבי הוא שעד שהגעתי למכון השתמשתי מדי פעם במנוף למעבר מהמיטה לכסא הרחצה ובחזרה. היום המנוף "מעלה אבק" בחצר. אמנם מעולם לא איבדתי תקווה אבל כאן אני מרגישה שהתקווה מתחילה להתממש. התקדמות איטית אבל היא שם !!!

מבחינת מעטפת שיקומית, נפגשתי עם הרופא השיקומי, דר' ארז רינגלר. במשך שעה ארוכה הוא שאל, חקר ובדק את כל מה שצריך. בנוסף נתן עצות מעשיות לטיפולים שניתן לבצע בבית באופן עצמאי. היתרון לבצע בדיקה כזו דרך המכון הוא שיש קשר ישיר בין הפיזיותרפיסט והצוות לבין הרופא. אם יש הנחייה חשובה היא עוברת ישירות ללא תיווך.